המבוא לחוקה

הכרזת העצמאות

ביום ה' באייר התש"ח הכריזה מועצת העם על הקמת המדינה,

וזה דבר ההכרזה:

בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.

בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.

זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין־לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ־ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.

השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על־ידי חידוש המדינה היהודית בארץ־ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות־זכויות בתוך משפחת העמים.

שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ־ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל־ישרים במולדת עמם.

במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא־חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.

ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ־ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים בצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.

זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.

לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ־ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת  השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על־ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ־ישראל בשלמותה.

אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.

אנו קוראים - גם בתוך התקפת־הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו.

אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.

מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל־אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.

* * *

חוקת מדינת ישראל מושתתת על העקרונות אשר בהכרזת העצמאות.

שער ראשון

עיקרים

1. יסודות

(א) שם המדינה הוא 'ישראל'.

(ב) ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית.

(ג) המדינה תנהג בשוויון כלפי כל אזרחיה.

(ד) משטר המדינה הוא דמוקרטיה פרלמנטרית.

2. ריבונות

מקור הסמכות של השלטון הוא רצונם הריבוני של האזרחים, כפי שהוא בא לביטוי בחוקה ובבחירות חופשיות.

3. דגל, סמל, המנון

(א) דגל המדינה צבעו לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו למעלה ולמטה, ומגן דוד תכול במרכזו.

(ב) סמל המדינה הוא המנורה בת שבעת הקנים, שני ענפי עץ זַית בצִדֶיה, והמילה 'ישראל' למרגלותיה.

(ג) המנון המדינה הוא 'התקווה'.

4. הבירה

(א) ירושלים היא בירת ישראל.

(ב) ירושלים היא מקום מושבם של נשיא המדינה, של הכנסת, של הממשלה ושל בית המשפט העליון.

5. שפה

(א) עברית היא שפת המדינה.

(ב) ערבית היא שפה רשמית. הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק או על פיו.

6. שבת ומועדי ישראל

שבת ומועדי ישראל הם ימי מנוחה ממלכתיים במדינת ישראל. למי שאינם יהודים תישמר הזכות לימי מנוחה בשבתם ובחגיהם.

7. הלוח העברי

לוח השנה העברי הוא לוח רשמי במדינת ישראל.

8. שבוּת

זכאי לעלות לישראל:

(א) בן לאב או לאם יהודיים על פי ההלכה, ובלבד שלא המיר דתו מרצון;

(ב) מי שנתגייר;

(ג) אדם בעל זיקה מוכחת לעם היהודי, כפי שייקבע בחוק.

9. אזרחות

(א) האזרחות הישראלית תוקנֶה למי שנולד כשאביו או אמו אזרחי ישראל ותושביה, למי שעלה מכוח שבוּת, לבן זוגו ולילדיו.

(ב) חוק יכול לקבוע מתן אזרחות ישראלית לקרוביו של מי שזכאי לעלות לישראל.

(ג) הוראות בדבר הענקת האזרחות הישראלית, ויתור עליה או ביטולה ייקבעו בחוק.

(ד) ניתן לבטל אזרחות רק בהליכים ובעילות שנקבעו בחוק, ובלבד שבגלל הביטול לא יהיה אדם משולל אזרחוּת של מדינה כלשהי.

10. מיעוטים

מדינת ישראל תבטיח את מעמדם של המיעוט הערבי, הדרוזי ומיעוטים אחרים בתוכה.

11. דתות

(א) מדינת ישראל תבטיח את מעמדן ואת עצמאותן של כל הדתות בה.

(ב) מדינת ישראל רשאית לספק ולממן שירותי דת.

(ג) המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול, פגיעה אחרת, ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות.

12. שמירה על מורשת הארץ ותושביה

המדינה תבטיח את שימורה ואת פיתוחה של המורשת ההיסטורית והתרבותית של הארץ ושל תושביה.

13. שמירה על הארץ ופיתוחה

המדינה תטפח את ערכי הנוף, את איכות הסביבה ואת משאבי הטבע ותפעל למניעת פגיעה בהם, תוך כדי שמירה על איזון עם הצורך בפיתוח הארץ.

שער שני

זכויות יסוד של האדם

14. עקרונות יסוד

זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על קדושת החיים, על כבוד האדם, על חירות האדם, על שוויון ועל השאיפה להשגת צדק חברתי.

15. הזכות לחיים, לשלֵמות הגוף ולכבוד

(א) לכל אדם הזכות לחיים, לשלמות הגוף ולכבוד.

(ב) לא יוטל עונש מוות.

(ג) אין לענות או לנהוג באדם באופן אכזרי, בלתי אנושי או הפוגע בצלמו.

(ד) לכל אדם הזכות לא להשתתף בניסוי רפואי או מדעי בגופו ללא הסכמתו.

16. חירות

(א) לכל אדם הזכות לחירות.

(ב) לא יהא אדם נתון לעבדות, שִעבוד או עבודת כפייה.

17. שוויון בפני החוק ואיסור אפליה

הכול שווים בפני החוק; אין מפלים בין אדם לאדם מטעמי גזע, דת, לאום, מין, עדה, ארץ מוצא, מוגבלוּת או מכל טעם אחר.

18. חופש הדֵעה והביטוי

לכל אדם חופש הדֵעה והביטוי ברשות היחיד וברשות הרבים, לרבות החופש לפרסם דעות ומידע בכל דרך.

19. חופש המידע

לכל אזרח או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית.

20. חופש האסֵפה, התהלוכה וההפגנה

לכל אדם החופש לקיים אסֵפות, תהלוכות והפגנות.

21. חופש האמונה והמצפון

לכל אדם חופש האמונה והמצפון.

22. חופש הדת ואיסור פגיעה מטעמי דת

(א) לכל אדם חופש הדת.

(ב) לא יישללו זכויות, ולא יוטלו חובות על אדם מטעמים שעיקרם דת.

23. חופש האמנוּת, היצירה, המחקר וההוראה

לכל אדם חופש האמנות, היצירה, המחקר וההוראה המדעיים.

24. פרטיות ושם טוב

כל אדם זכאי לפרטיות, לצנעת חייו ולשמו הטוב.

25. חופש התנועה

(א) כל אדם הנמצא כדין בישראל חופשי לנוע בארץ כרצונו.

(ב) כל אדם חופשי לצאת מישראל.

(ג) כל אזרח ישראלי וכל תושב ישראל זכאי להיכנס לישראל.

26. זכויות במשפט

(א) לכל אדם הזכות לפנות לרשויות שיפוטיות.

(ב) לכל אדם הזכות להליך משפטי הוגן.

(ג) לכל אדם הזכות לייצוג משפטי על פי בחירתו; המדינה תעמיד לאדם ייצוג משפטי במקרים ובתנאים שייקבעו בחוק.

(ד) לכל אדם הזכות להתגונן מפני אשמה שהוטלה בו.

(ה) כל אדם בחזקת זכאי כל עוד לא הורשע בדין; לא יישא אדם באחריות פלילית לעבֵרה אלא אם כן הוכחה מעֵבר לספק סביר; אין להרשיע או להאשים אדם בשל מעשה או מחדל שבגינו הורשע או זוּכּה בעבר.

(ו) אין עבֵרה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על פיו; אין אדם חייב בפלילים בשל מעשה או מחדל שלא היו עבֵרה על פי חוק בשעת המעשה או המחדל, ואין עונשין אדם בעונש חמור מזה שהיה צפוי לו לפי החוק בעת ביצוע העבֵרה.

27. זכויות העציר

(א) לכל אדם שנעצר הזכות לאלה: שיודיעוהו עם ביצוע המעצר את עילת המעצר; שתימסר מוקדם ככל האפשר הודעה על המעצר לאדם הקרוב אליו; שייפגש ללא דיחוי בלתי סביר עם עורך דין לפי בחירתו ויתייעץ עמו; שיודיעוהו על זכויותיו אלו.

(ב) אדם שנעצר בשל חשד לביצוע עבֵרה זכאי להיות מובא בפני רשות שיפוטית לבחינת מעצרו מוקדם ככל האפשר.

(ג) מאסר או מעצר של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבוד האדם ועל שאר זכויותיו.

28. הזכות לקניין

(א) לכל אדם הזכות לקניין.

(ב) אין מפקיעים קניינו של אדם אלא לצורכי ציבור ותמורת פיצוי הולם.

29. חופש העיסוק

כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד.

30. חופש ההתאגדות

(א) לכל אזרח או תושב של המדינה החופש להתאגד, לרבות הזכות להקים מפלגות והתאגדויות פוליטיות.

(ב) לכל אזרח או תושב של המדינה החופש להתאגד באיגודים מקצועיים.

31. שביתה

עובדים זכאים לשבות בשל סכסוך עבודה על פי החלטת ארגון העובדים שלהם, ומעבידים זכאים להשבית בשל סכסוך עבודה, ובלבד שלא ייפגע באופן ניכר תפקודם הסדיר של שירותים חיוניים לציבור. זכות השביתה וזכות ההשבתה, כולל למי שאינם מאוגדים בארגון עובדים, יוסדרו בחוק.

32. זכויות חברתיות

(א) מדינת ישראל תפעל לקידום הרווחה האישית והכלכלית של אזרחיה ושל תושביה מתוך הכרה בכבוד האדם.

(ב) היקפן של הזכויות החברתיות המפורטות בסעיפים 33 עד 36 ייקבע בחוק או על פיו.

33. הזכות לביטחון סוציאלי

מדינת ישראל תפעל לקידום הביטחון הסוציאלי.

34. הזכות לבריאות

מדינת ישראל תפעל להבטחת בריאות הציבור ותדאג לאספקת שירותי בריאות.

35. הזכות לחינוך

(א) מדינת ישראל תשקוד על קידום החינוך מתוך הכרה בערכו ובחשיבותו לפיתוח רוח האדם וכישוריו ולהבטחת שוויון הזדמנויות לכל תושביה.

(ב) מדינת ישראל תבטיח 13 שנות לימוד חינם, ו-11 הראשונות - חובה.

36. זכויות בעבודה

מדינת ישראל תפעל לקיום תנאי עבודה הוגנים מתוך הכרה בערך העבודה.

37. זכויות הילד

(א) לכל ילד זכות לתנאי חיים בסיסיים ולהתפתחות, ככל הניתן במסגרת המשפחה.

(ב) להורים, האפוטרופסים הטבעיים של ילדם, ולכל אפוטרופוס אחר על פי דין יש האחריות, החובה והזכות להבטיח את טובת הילד.

(ג) לא מילאו ההורים או כל אפוטרופוס אחר על פי דין את חובותיהם כלפי ילדם, תפעל המדינה למילוי החובות ההוריות כמוגדר בחוק.

38. זכויות קבוצה

לכל אדם המשתייך לקבוצה לאומית־אתנית, דתית, תרבותית או לשונית, הזכות - לבדו או עם שאר חברי הקבוצה - לשמר ולפתח את תרבותו, את דתו, את לשונו ואת מורשתו.

39. פגיעה בזכויות

אין פוגעים בזכויות שלפי החוקה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

40. נציבות זכויות אדם

(א) תוקם בחוק נציבות זכויות אדם שתפעל לקידום ההכרה, הכיבוד והשמירה של זכויות האדם המוקנות לפי חוקה זו או לפי חוק ושתטפל בתלונות בנושא זה.

(ב) החוק האמור יסדיר את דרכי המינוי ואת דרכי הפעולה של הנציבות.

שער שלישי

רשויות השלטון

41. סמכויות רשויות השלטון

אין סמכויות לרשויות השלטון אלא מכוח החוקה והחוק.

42. חובות נבחרי הציבור ומשרתי הציבור

נבחרי הציבור, עובדי הציבור ומי שממלאים תפקידים בעלי אופי רשמי יפעלו לקידום טובת הציבור ולשמירה על זכויות יסוד של האדם ולמניעת פגיעה בהן וימלאו את תפקידם בנאמנות, בהגינות, ביושר, בשקיפות ראויה ובנשיאה באחריות.

פרק הנשיא

43. מעמד

בראש המדינה יעמוד נשיא אשר יבטא את עצמאותה וריבונותה של המדינה.

44. תקופת כהונה

נשיא המדינה ייבחר לתקופת כהונה אחת של שבע שנים.

45. כשירות

כל אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל ובן 40 שנים ומעלה כשיר להיות מועמד לכהונת נשיא המדינה.

46. בחירת נשיא המדינה

(א) נשיא המדינה ייבחר על ידי הכנסת, לפני תום כהונתו של הנשיא היוצא, ואם הדבר אינו מתאפשר - סמוך לאחר מכן.

(ב) עשרה מחברי הכנסת רשאים להציע מועמד שהסכים לכך.

(ג) ההצבעה תהיה חשאית; ייבחר המועמד שקיבל את קולותיהם של רוב חברי הכנסת; לא קיבל שום מועמד רוב כזה - חוזרים ומצביעים; בהצבעה השנייה ובכל הצבעה נוספת לא יועמד לבחירה המועמד שקיבל בהצבעה הקודמת את מספר הקולות הקטן ביותר, זולת אם היו או נותרו שני מועמדים או מועמד אחד; המועמד שקיבל בהצבעה השלישית ואילך את רוב הקולות של המשתתפים בהצבעה - הוא הנבחר; קיבלו שני מועמדים מספר קולות שווה - חוזרים על ההצבעה.

47. תחילת כהונה והצהרת אמונים

הנשיא הנבחר יתחיל בכהונתו עם תום כהונת הנשיא הקודם ולאחר שיצהיר אמונים בכנסת;

ואלה דברי ההצהרה:

'אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולחוקיה ולמלא באמונה את תפקידי כנשיא המדינה'.

48. תפקידים וסמכויות

(א) נשיא המדינה -

(1) יחתום על כל תיקון לחוקה ועל כל חוק;

(2) ימלא תפקידים לגבי הרכבת הממשלה ופיזור הכנסת, כאמור בחוקה;

(3) יקבל מן הממשלה דין וחשבון על ישיבותיה;

(4) יאמין את הנציגים הדיפלומטיים של המדינה, יקבל האמנתם של נציגים דיפלומטיים שמדינות חוץ שיגרו לישראל, יסמיך את הנציגים הקונסולריים של המדינה ויקיים מינויים של נציגים קונסולריים שמדינות חוץ שיגרו לישראל;

(5) יחתום על אמנות עם מדינות חוץ שאושרו או אושררו בהתאם להוראות החוקה.

(ב) לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריין ולהקל בעונש על ידי הפחתתו או המרתו; במקרים שייקבעו בחוק, בטרם יפעיל הנשיא את סמכותו לחון עבריין או להקל בעונשו בנסיבות שיפורטו בחוק, ייוועץ בוועדה מיוחדת אשר בראשה יעמוד מי שהיה שופט בית המשפט העליון;

(ג) נשיא המדינה ימלא את התפקידים, ויהיו נתונות לו הסמכויות שייוחדו לו בחוקה או בחוק.

49. חתימת קיום

חתימתו של נשיא המדינה על מסמך רשמי במילוי תפקידו טעונה חתימת קיום של ראש הממשלה או של שר אחר שהחליטה עליו הממשלה, זולת מסמך הקשור בכינון הממשלה, בפיזור הכנסת, וזולת כתב התפטרות של הנשיא.

50. חסינות

(א) לנשיא המדינה תהיה חסינות פלילית ואזרחית במילוי תפקידו, אשר תעמוד לו גם לאחר שחדל לכהן.

(ב) הנשיא לא יובא לדין פלילי בתקופת כהונתו, והתקופה שבה נמנעת - מכוח סעיף זה - הבאתו לדין בשל עבֵרה, לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות של אותה עבֵרה.

51. ייחוד כהונה

לא יכהן נשיא המדינה במשרה ולא ימלא תפקיד, זולת משרתו ותפקידו כנשיא המדינה.

52. תום כהונה

(א) כהונת נשיא המדינה מסתיימת באחד מאלה:

(1) בתום תקופת כהונתו;

(2) הנשיא התפטר על ידי הגשת כתב התפטרות ליושב ראש הכנסת;

(3) הנשיא נפטר;

(4) הכנסת החליטה, ברוב חבריה, כי מטעמי בריאות נבצר מנשיא המדינה, דרך קבע, למלא תפקידו;

(5) הכנסת החליטה, ברוב של שלושה רבעים מחבריה, להעביר את הנשיא מכהונתו, לאחר שמצאה כי התנהג בתקופת כהונתו או לפניה בצורה שאינה הולמת את מעמד הנשיאות.

(ב) נשיא המדינה שסיים את כהונתו לא יהיה מועמד לכנסת ולא יתמנה כשר בממשלה, אלא לאחר שעברו חמש שנים מיום שתמה כהונתו.

53. נבצרות זמנית של נשיא המדינה למלא את תפקידו

נשיא המדינה יפסיק זמנית למלא את תפקידו ולהשתמש בסמכויותיו -

(1) אם הודיע ליושב ראש הכנסת כי נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, וועדת הכנסת אישרה את הודעתו ברוב חבריה, לתקופה שקבע;

(2) אם החליטה הכנסת ברוב של שני שלישים מחבריה כי מטעמי בריאות נבצר זמנית מנשיא המדינה למלא את תפקידו לתקופה שקבעה.

54. נשיא בפועל

נתפנה מקומו של נשיא המדינה, או נבצר זמנית מנשיא המדינה למלא את תפקידו - ימלא יושב ראש הכנסת את מקומו, למעט בסמכות לגבי פיזור הכנסת.

פרק הכנסת

55. מהות

הכנסת היא בית הנבחרים והרשות המחוקקת של המדינה.

56. הרכב

הכנסת בהיבחרה תהיה בת 120 חברים.

57. הבחירות לכנסת

הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות.

58. הזכות לבחור

כל אזרח ישראלי בן 18 שנים ומעלה שהוא תושב ישראל, זכאי לבחור לכנסת.

59. הזכות להיבחר

(א) כל אזרח ישראלי בן 21 שנים ומעלה שהוא תושב ישראל, זכאי להיבחר לכנסת, זולת אם בית משפט שלל ממנו זכות זו על פי חוק.

(ב) בבחירות לכנסת לא יהיה מועמד אחד מאלה: נשיא המדינה, רב ראשי של מדינת ישראל, שופט, דיין של בית דין דתי, מבקר המדינה וכן עובדים בדרגות או בתפקידים שייקבעו בחוק מבין עובדי ציבור בכירים, קציני צבא, שוטרים וסוהרים או עובדי תאגידים שהוקמו בחוק.

60. רשימת מועמדים

(א) רשימת מועמדים לכנסת תוגש על פי תנאים והסדרים להגשת רשימות מועמדים ועל ידי מפלגה בלבד.

(ב) רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת, ולא יהיה אדם מועמד בבחירות בכנסת, אם יש במטרותיהם או במעשיהם של הרשימה או של האדם, במפורש או במשתמע, כדי לסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל. פסילת רשימה או מועמד טעונה אישור בית המשפט העליון.

(ג) הכנסת רשאית להגביל בחוק את זכותו של חבר הכנסת שפרש מסיעתו להיכלל ברשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהייתה מיוצגת על ידי סיעה של הכנסת היוצאת.

61. תקופת כהונת הכנסת

(א) תקופת כהונתה של הכנסת תהיה ארבע שנים מיום היבּחרה; מועד הבחירות יהיה ביום שלישי האחרון לפני תום ארבע השנים.

(ב) הכנסת לא תאריך את תקופת כהונתה, אלא אם כן נתקיימו נסיבות מיוחדות המונעות עריכת בחירות בעִתן; החלטת הארָכה של תקופת הכהונה תהיה בחוק שנתקבל ברוב של 80 חברי הכנסת; תקופת ההארכה לא תעלה על הזמן המתחייב מן הנסיבות האמורות; בחוק כאמור ייקבע מועד הבחירות.

62. התפזרות הכנסת

(א) הכנסת תתפזר לפני תום תקופת כהונתה באחד מאלה:

(1) בקבלת חוק לעניין זה ברוב חברי הכנסת, ובו ייקבע מועד הבחירות לכנסת שלא יהיה מאוחר מ-90 ימים מיום קבלת החוק;

(2) לאחר שחלפה התקופה להרכבת הממשלה, ולא הורכבה ממשלה חדשה לפי הוראות סעיפים 87, 92 או 93;

(3) בהחלטה של ראש הממשלה, בהסכמת נשיא המדינה, כאמור בסעיף 93;

(4) באי־קבלת חוק התקציב לפני תחילתה של שנת הכספים.

(ב) (1) התפזרה הכנסת לפי האמור בפסָקות (2) עד (4) לסעיף־קטן (א),

יתקיימו הבחירות בתוך 90 ימים מיום היווצרות העילה לפיזור;

(2) נקבע מועד בחירות לכנסת לפי סעיף זה שלא בחוק, רשאית הכנסת, בהחלטה ברוב חבריה, שנתקבלה בתוך חמישה ימים מיום היווצרות העילה לקיום הבחירות, לקבוע כי בשל סמיכות מועד הבחירות ליום חג, מועד או זיכרון, יידחו הבחירות למועד שתקבע ושאינו מאוחר

מ-100 ימים ממועד היווצרות העילה.

63. רציפות הכנסת

הכנסת היוצאת תוסיף לכהן עד כינוסה של הכנסת הנכנסת.

64. כינוס הכנסת

הכנסת תתכנס לישיבתה הראשונה בתוך שבועיים מיום הבחירות.

65. הצהרת אמונים

מי שנבחר ייכנס לתפקידו כחבר הכנסת לאחר שהצהיר בפני הכנסת אמונים בנוסח זה:

'אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולחוקיה ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת'.

66. עבודת הכנסת

(א) הכנסת תקיים שני כנסים בשנה.

(ב) הכנסת תשב בפומבי.

(ג) הכנסת תקבע את סדרי עבודתה, לרבות כל הוראה הנוגעת לוועדותיה ולסיעותיה, את דרך קבלת החלטותיה לסוגיהן, את ההוראות בדבר פסלוּת ארעית או קבועה של נושאי משרה בה ואת כל הכללים החלים על חברי הכנסת ועל מוסדותיה.

(ד) הכנסת תדון ותחליט בכל מספר שהוא של חבריה אם אין בחוקה הוראה אחרת לעניין זה.

(ה) הכנסת תחליט ברוב דעות של המשתתפים בהצבעה, כשהנמנעים אינם באים במניין המשתתפים בהצבעה; והכול כשאין בחוקה הוראה אחרת לעניין זה.

67. יושב הראש והסגנים

(א) הכנסת תבחר מבין חבריה את יושב ראש הכנסת ואת הסגנים ליושב ראש; עד לבחירת יושב ראש הכנסת, יכהן הוותיק שבחברי הכנסת שאינו שר או סגן שר, כיושב ראש הכנסת בפועל.

(ב) יושב ראש הכנסת ייצג את הכנסת.

(ג) יושב ראש הכנסת, או בהעדרו אחד מסגניו, ינהל את ישיבות הכנסת.

(ד) יושב ראש הכנסת וסגניו ינהגו בתפקידיהם ללא משוא פנים.

(ה) הכנסת רשאית, בהחלטת רוב חבריה, להשעות את יושב ראש הכנסת או את סגן יושב ראש הכנסת או להעבירם מכהונתם או לקבוע לה סייגים.

68. ראש האופוזיציה

(א) ראש האופוזיציה יהיה חבר הכנסת שייבחר מבין חברי סיעות האופוזיציה ועל ידיהם.

(ב) (1) ;

(2) זכותו של ראש האופוזיציה לנאום במליאת הכנסת מיד לאחר ראש הממשלה.

69. ועדות הכנסת

(א) הכנסת תבחר מבין חבריה ועדות קבועות, והיא רשאית לבחור מבין חבריה גם ועדות לעניינים מסוימים.

(ב) הכנסת תחליט על הרכב הוועדות הקבועות, וחבריהן ייבחרו על ידי הכנסת, ככל שניתן, לפי יחסי הכוחות של הסיעות בכנסת.

70. הכנסת והרשות המבצעת

(א) הכנסת וועדותיה ינהלו פיקוח ובקרה על פעולות הרשות המבצעת.

(ב) השרים, במסגרת אחריותם הפרלמנטרית, ימסרו לכנסת ולוועדותיה כל מידע שבידם הנחוץ להן במילוי תפקידיהן; סייגים מטעמים של ביטחון המדינה, יחסי חוץ, קשרי מסחר בין־לאומיים, זכויות אדם ועניינים חיוניים למדינה ייקבעו בחוק.

(ג) הכנסת רשאית לחייב שר להופיע לפניה.

(ד) שר רשאי להשמיע את דברו לפני הכנסת.

71. ועדות הכנסת והממשלה

ועדה מוועדות הכנסת רשאית, במסגרת מילוי תפקידיה ובאמצעות השר הנוגע בדבר או בידיעתו, לחייב עובד ציבור או כל מי שנקבע בחוק, להתייצב לפניה. ואולם רשאי העובד לא להופיע בוועדה אם אישר יושב ראש הכנסת שהשר הממונה עליו יופיע בה במקומו.

72. ועדות חקירה

הכנסת מוסמכת להחליט על מינוי ועדת חקירה מבין חבריה; בכל ועדת חקירה יהיו גם נציגים של סיעות שאינן משתתפות בממשלה, לפי יחסי הכוחות של הסיעות בכנסת; אופן הרכבת הוועדה וסמכויותיה ייקבעו בחוק.

73. חסינות בנייני הכנסת

לבנייני הכנסת תהיה חסינות.

74. חסינות חברי הכנסת

לחברי הכנסת תהיה חסינות.

75. דינו של חבר ממשלה שאינו חבר הכנסת

חבר ממשלה שאינו חבר הכנסת, דינו לכל דבר הנוגע לכנסת כדין חבר ממשלה שהוא חבר הכנסת, אולם לא תהא לו זכות הצבעה.

76. התפטרות של חבר הכנסת

חבר הכנסת רשאי להתפטר מכהונתו.

77. פקיעת כהונה או מועמדות של חבר הכנסת

חבר הכנסת או מועמד לכנסת שנבחר או נתמנה לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מהיות מועמדים לכנסת, חברותו בכנסת או מועמדותו לכנסת, לפי העניין, תיפסק עם בחירתו או עם התמנותו לאחד התפקידים כאמור; לעניין זה, 'מועמד לכנסת' הוא מי ששמו כלול ברשימת מועמדים לכנסת מיום הגשת הרשימה עד יום תחילת כהונתו כחבר הכנסת.

78. הפסקת כהונתו של חבר הכנסת שהורשע בפסק דין סופי

() בית משפט שהרשיע חבר הכנסת בעבֵרה פלילית, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבֵרה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של חבר הכנסת ביום שפסק הדין נעשה סופי.

(ב) סעיף־קטן (א) יחול גם על חבר הכנסת שפסק הדין בעניינו נעשה סופי לאחר שהחל לכהן כחבר הכנסת.

79. השעיה של חבר הכנסת שהורשע

(א) ועדת הכנסת רשאית להשעות מכהונתו חבר הכנסת שהורשע בעבֵרה פלילית שיש עִמה קלון, למשך הזמן שפסק הדין אינו סופי.

(ב) חבר הכנסת שהורשע בעבֵרה פלילית ונידון למאסר, רשאית ועדת הכנסת, על פי הצעתו של כל חבר הכנסת, להשעותו מכהונתו בכנסת למשך הזמן שהוא נושא את עונש המאסר; הוראות סעיף זה יחולו גם על חבר הכנסת שהורשע בעבֵרה כאמור בסעיף זה לפני היותו חבר הכנסת.

80. חילופים של חברי הכנסת

(א) נתפנתה משרתו של חבר הכנסת, יבוא במקומו - מתוך רשימת המועמדים שכללה את שמו - המועמד ששמו נקוב ראשון אחרי שמו של אחרון הנבחרים.

(ב) מי שחברותו בכנסת הושעתה לפי סעיף 79, משרתו תתפנה לתקופת ההשעיה, ויבוא במקומו המועמד כאמור בסעיף־קטן (א); חזר למלא את משרתו, יחדל לכהן האחרון שנהיה לחבר הכנסת מתוך רשימת המועמדים, ולא תיפגע בשל כך בלבד זכותו של האחרון לשוב ולהיות לאחר מכן חבר הכנסת מכוח הוראת סעיף־קטן (א).

פרק הרשות המבצעת

81. מהות

הרשות המבצעת היא נאמן הציבור; היא תפעל לשם קידום טובת הציבור ולשמירה על זכויות יסוד של האדם ותנהג בנאמנות, בהגינות, ביושר ובשקיפות ראויה.

82. הרכב

(א) הרשות המבצעת מורכבת מן הממשלה וממשרדיה, מן הצבא ומכוחות הביטחון והמודיעין וכן מכל הגופים הממלאים תפקידים בעלי אופי ממלכתי ושאינם חלק מרשות אחרת של המדינה.

(ב) חוק יכול שיקבע גופים כאמור כגופים שאינם חלק מן הרשות המבצעת, אם הם אינם נתונים למרותן הבלעדית של הממשלה או של רשות מקומי

ת.

(ג) חוק יכול שיקבע גופים ציבוריים כגופים שהם חלק מן הרשות המבצעת, אם הדבר הוא לטובת הציבור.

סימן א: הממשלה

83. מהות

הממשלה עומדת בראש הרשות המבצעת של המדינה; היא מורכבת מראש הממשלה ומשרים אחרים; הממשלה מופקדת על ניהול ענייני המדינה על פי החוקה והחוק.

84. אמון הכנסת בממשלה

הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת.

85. אחריות

לממשלה אחריות משותפת בפני הכנסת; שר אחראי בפני הכנסת למילוי תפקידיו; שר אחראי בפני ראש הממשלה למילוי תפקידיו.

86. חברי הממשלה

(א) מספר חברי הממשלה לא יפחת משמונה שרים ולא יעלה על 18 שרים.

(ב) אחד מבין חברי הממשלה יכהן כממלא מקום ראש הממשלה.

(ג) ראש הממשלה וממלא מקומו יהיו מבין חברי הכנסת; כל שר אחר יכול שיהיה שלא מבין חברי הכנסת.

(ד) שר יהיה ממונה על משרד, ואולם אפשר שיהיה בממשלה שר בלי תיק.

87. הרכבת הממשלה

(א) לאחר בחירות לכנסת, בתוך יומיים מיום פרסום תוצאות הבחירות לכנסת, יטיל נשיא המדינה את התפקיד להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה על חבר הכנסת שהוא הראשון ברשימת המועמדים של הסיעה שקיבלה בבחירות את מספר הקולות הגדול ביותר.

(ב) לא הוקמה ממשלה לפי סעיף־קטן (א) או תמה כהונת הממשלה על פי העילות המנויות בסעיף 91, יטיל נשיא המדינה את התפקיד להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה על חבר הכנסת, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת.

(ג) לא הוקמה ממשלה על פי סעיף־קטן (ב), יטיל נשיא המדינה את התפקיד להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה על חבר אחר של הכנסת. ואולם רשאים רוב חברי הכנסת לבקש מן הנשיא להטיל על חבר הכנסת שהסכים לכך בכתב, את התפקיד להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה.

(ד) לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה, נתונה למילוי תפקידו זה תקופה של 14 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על שבעה ימים.

(ה) נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה.

(ו) משהורכבה הממשלה, יודיע חבר הכנסת לנשיא כי הצליח להרכיב ממשלה, יתייצב לפני הכנסת, יודיע על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים ויבקש את הבעת האמון של הכנסת בממשלה; הממשלה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון.

(ז) לא הורכבה ממשלה על פי סעיף זה בתוך 100 ימים, תתפזר הכנסת בתום התקופה האמורה.

88. הצהרת אמונים

משהביעה הכנסת אמון בממשלה, יצהירו ראש הממשלה והשרים אֵמונים בפני הכנסת בנוסח זה:

'אני (שמו של ראש הממשלה או שר) מתחייב כראש הממשלה / כשר לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה / כשר ולקיים את החלטות הכנסת';

מיד לאחר ההצהרה ייכנסו ראש הממשלה והשרים לתפקידם.

89. צירוף שר

הממשלה רשאית, על פי הצעת ראש הממשלה, לצרף שר נוסף לממשלה; החליטה הממשלה לצרף שר, תודיע על כך ועל תפקידו של השר הנוסף, לכנסת; עם אישור ההודעה על ידי הכנסת יצהיר השר הנוסף את הצהרת האמונים וייכנס לתפקידו.

90. מילוי מקומו של ראש הממשלה

(א) הודיע ראש הממשלה או קבעה הממשלה כי נבצר מראש הממשלה, מטעמים הקבועים בחוק, למלא זמנית את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה, וראש הממשלה לא חזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו.

(ב) קבעה הממשלה כי נבצר מראש הממשלה דרך קבע למלא את תפקידו מטעמים הקבועים בחוק, או הופסקה כהונתו מחמת עבֵרה, יכהן ממלא מקום ראש הממשלה במקומו עד שתיכון ממשלה חדשה.

91. תום כהונת הממשלה

הממשלה תסיים את כהונתה באחד מאלה:

(1) ראש הממשלה התפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה;

(2) ראש הממשלה נפטר או נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו;

(3) ראש הממשלה חדל לכהן כחבר הכנסת;

(4) בתוך 14 ימים מיום הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה בעבֵרה מסוג פשע, זולת אם בפרק זמן זה החליטה הכנסת ברוב חבריה כי הוא רשאי להמשיך לכהן;

(5) ראש הממשלה הורשע בעבֵרה שבית המשפט העליון קבע שיש עִמה קלון, והכנסת החליטה ברוב חבריה להעבירו מכהונתו, או כאשר פסק הדין האמור נעשה סופי.

92. הבעת אי־אמון בממשלה

(א) הכנסת רשאית בכל עת להביע אי־אמון בממשלה.

(ב) הבעת אי־אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, לבקש מנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שצוין בהחלטה ושהסכים לכך בכתב.

(ג) החליטה הכנסת כאמור, רואים את הממשלה כאילו התפטרה בה בעת; הנשיא יטיל בתוך יומיים את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצוין בהחלטה.

(ד) לא הרכיב חבר הכנסת ממשלה בתוך 21 ימים מיום שהוטל עליו התפקיד, או שהכנסת לא הביעה אמון בממשלה שהרכיב, תתפזר הכנסת בתום התקופה האמורה או ביום שבו החליטה כאמור.

93. סמכות לפזר את הכנסת

(א) נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה, ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, רשאי הוא לבקש מנשיא המדינה לפזר את הכנסת; הסכים הנשיא לכך, יפורסם ברשומות צו לפיזור הכנסת ולעריכת בחירות חדשות; הצו ייכנס לתוקפו כעבור 21 ימים מיום פרסומו, אלא אם כן הוגשה לנשיא בקשה בכתב מאת רוב חברי הכנסת להטיל על חבר הכנסת שצוין בבקשה ושהסכים לכך ושאינו ראש הממשלה, להרכיב ממשלה; הוגשה בקשה כאמור, יטיל הנשיא בו ביום על חבר הכנסת שצוין בבקשה את התפקיד להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה; לא הרכיב חבר הכנסת ממשלה בתוך 21 ימים מיום שהוטל עליו התפקיד, או שהכנסת לא הביעה אמון בממשלה שהרכיב, תתפזר הכנסת בתום התקופה האמורה.

(ב) ראש הממשלה לא יהיה רשאי להשתמש בסמכותו לפי סעיף זה:

(1) מתחילת כהונתה של כנסת חדשה עד כינון הממשלה החדשה;

(2) לאחר שהכנסת הביעה אי־אמון בממשלה;

(3) לאחר התפטרות ראש הממשלה או מיום מתן פסק דין מרשיע, עד יום החלטת הכנסת, לפי סעיף 91(5).

(ג) ממלא מקום ראש הממשלה לא יהיה רשאי להשתמש בסמכות הנתונה לראש הממשלה לפי סעיף זה.

94. רציפות הממשלה

(א) עם בחירת כנסת חדשה או בתום כהונת הממשלה תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה.

(ב) ראש הממשלה, בהסכמת הממשלה המכהנת לפי סעיף זה, רשאי למנות חבר הכנסת להיות שר במקומו של שר שחדל לכהן; הודעה על המינוי של שר לפי סעיף־קטן זה תימסר לכנסת, אך היא אינה טעונה אישור הכנסת.

95. תום כהונתו של שר

שר, למעט ראש הממשלה, יסיים את כהונתו באחד מאלה:

(1) השר התפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לראש הממשלה;

(2) ראש הממשלה העביר את השר מכהונתו;

(3) השר נפטר או נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו;

(4) השר הורשע בפסק דין סופי בעבֵרה שבית המשפט שהרשיע אותו קבע שיש עִמה קלון.

96. מילוי מקומו של שר

חדל שר לכהן או נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ראש הממשלה או שר אחר שתקבע הממשלה.

97. סגני שרים

(א) שר הממונה על משרד רשאי, באישור הממשלה, למנות לאותו משרד סגן שר אחד מבין חברי הכנסת.

(ב) סגן שר יפעל בכנסת ובמשרד שנתמנה לו בשם השר שמינה אותו ובמסגרת העניינים שימסור לו.

(ג) מספר סגני השרים בממשלה לא יעלה על ארבעה.

98. תום כהונתו של סגן שר

כהונתו של סגן שר נפסקת באחד מאלה:

(1) סגן השר התפטר בהגשת כתב התפטרות לשר שמינה אותו;

(2) השר שמינה אותו חדל להיות שר או חדל להיות ממונה על אותו משרד;

(3) ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה את סגן השר החליטו להפסיק את כהונתו;

(4) כוננה ממשלה חדשה;

(5) סגן השר חדל להיות חבר הכנסת;

(6) סגן השר הורשע בפסק דין סופי בעבֵרה שבית המשפט שהרשיע אותו קבע שיש עִמה קלון.

99. השעיה של שר או סגן שר

כהונתו של שר או של סגן שר בממשלה מושעית עם הגשת כתב אישום המייחס לו ביצוע עבֵרות שיש עִמן קלון.

100. תפקוד הממשלה

(א) הממשלה רשאית למנות ועדות שרים קבועות, זמניות או לעניינים מסוימים; מונתה ועדה, רשאית הממשלה לפעול באמצעותה.

(ב) הממשלה תקבע בתקנונה את סדרי ישיבותיה ועבודתה, את דרכי דיוניה ואת אופן קבלת החלטותיה; היא רשאית לעשות כן גם לעניין מסוים.

101. אצילת סמכויות

התנאים אשר בהם הממשלה רשאית לאצול את סמכויותיה לשר, ששר רשאי לאצול סמכויות לעובד ציבור וששר רשאי ליטול סמכויות מעובד ציבור, ייקבעו בחוק; סמכות בעלת אופי שיפוטי אינה ניתנת לנטילה או לאצילה.

102. ועדות חקירה

הממשלה מוסמכת, בתנאים הקבועים בחוק, להחליט על הצורך במינוי ועדת חקירה; הוועדה תמונה על ידי נשיא בית המשפט העליון.

103. הסמכויות השיוריות של הממשלה

הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת.

104. פתיחה במלחמה

(א) המדינה לא תפתח במלחמה אלא על פי החלטת הממשלה.

(ב) אין בסעיף זה כדי למנוע פעולות צבאיות הנדרשות למטרות הגנה על המדינה וביטחון הציבור.

(ג) הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה לפי סעיף־קטן (א) או על פעולות צבאיות כאמור בסעיף־קטן (ב) תימסר לכנסת בהקדם האפשרי.

(ד) הכנסת רשאית, בהחלטה על פי הצעה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ובישיבה מיוחדת שכונסה לשם כך, להורות לממשלה על הפסקת מלחמה או על הפסקת פעולות צבאיות; החלטות הוועדה והכנסת יתקבלו ברוב חבריהן; פרטים ייקבעו בחוק.

סימן ב: שירות הציבור

105. הרכב

שירות הציבור כולל את כל נושאי המשרה או ממלאי התפקיד ברשות המבצעת, בין שהם במעמד עובד ובין שהם על פי הסכם, ואולם הוא אינו כולל שרים ונבחרי ציבור אחרים.

106. צירוף לשירות הציבור

צירוף אנשים לשירות הציבור ייעשה לשם קידום העניין הציבורי בלבד, ואם נתקיימו בהם הכישורים המתאימים למילוי תפקידם; החוק יקבע הוראות שלפיהן לא יתמנו אנשים למילוי משרות פנויות בשירות הציבור - למעט משרות אֵמון שיפורשו בחוק - אלא על פי מכרז, שבו תינתן הזדמנות שווה לכל המעוניין להשתתף בו, ושבו ייבחר המועמד הכשיר מבין הכשירים.

107. חובות שירות הציבור

(א) שירות הציבור הוא נאמן הציבור ומשרתו.

(ב) מי שנמנה עם שירות הציבור יפעיל את סמכויותיו על פי תכלית הדין שקבע אותן, לטובת הציבור, בהגינות, בסבירות ותוך כדי שמירה על ערך השוויון; סדרי המִנהל ייקבעו בחוק.

(ג) מי שנמנה עם שירות הציבור לא יפגע בזכויותיו של אדם לפני שניתנה לו הזכות לטעון בפניו.

(ד) שירות הציבור יהיה נתון לשיפוט משמעתי.

סימן ג: משק המדינה

108. מסים, מִלווֹת חובה ואֲגָרות

(א) מסים, מלוות חובה, אגרות ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו.

(ב) מסים, מלוות חובה, אגרות ותשלומי חובה אחרים המשולמים לאוצר המדינה, ושיעוריהם לא נקבעו בגוף החוק, ולא נקבעה בחוק הוראה שקביעתם בתקנות טעונה אישור הכנסת או ועדה מוועדותיה - קביעתם בתקנות טעונה אישור מראש או בתוך התקופה הקבועה לכך בחוק, בהחלטת הכנסת או בהחלטת ועדה מוועדותיה שהכנסת הסמיכה לכך.

109. נכסי המדינה

עסקאות בנכסי המדינה, רכישת זכויות וקבלת התחייבויות בשם המדינה ייעשו בידי מי שהוסמך לכך בחוק או על פיו.

110. תקציב המדינה - עקרונות ויעדים

תכנון ההוצאה הציבורית ויישומה יכוונו למען הצמיחה, למען יציבות כלכלית ולמען צמצום אי־השוויון הכלכלי, וזאת תוך כדי שמירה על אמות מידה של שקיפות, יעילות, הגינות ונשיאה באחריות.

111. תקציב המדינה

(א) (1) תקציב המדינה ייקבע בחוק.

(2) התקציב יהיה לשנה אחת ויכלול את הוצאות הממשלה הצפויות והמתוכננות.

(ב) (1) הממשלה תניח על שולחן הכנסת את הצעת חוק התקציב במועד

שקבעה הכנסת או ועדה מוועדותיה שהכנסת הסמיכה לכך, אך לא יאוחר מ-60 ימים לפני תחילת שנת הכספים.

(2) הצעת חוק התקציב תהיה מפורטת.

(3) הצעת התקציב המפורטת של משרד הביטחון לא תונח על שולחן הכנסת אלא על שולחן ועדה משותפת של ועדת הכספים ושל ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

(4) להצעת חוק התקציב יצורף אומדן למימונו.

(ג) במקרה הצורך רשאית הממשלה להגיש בתוך שנת הכספים הצעת חוק תקציב נוסף.

(ד) נראה לממשלה כי חוק התקציב לא יתקבל לפני תחילת שנת הכספים, רשאית היא להגיש הצעת חוק תקציב ביניים.

(ה) שר האוצר יגיש לכנסת מדי שנה בשנה דין וחשבון על ביצוע תקציב המדינה.

112. תקציב רב־שנתי

(א) הממשלה תכין לקראת כל שנת כספים תכנית תקציב רב־שנתית שתכלול את הצעת חוק התקציב לשנה הקרובה וכן תכנית תקציב לשתי השנים הבאות אחריה.

(ב) הממשלה תניח על שולחן הכנסת את תכנית התקציב הרב־שנתית יחד עם הצעת חוק התקציב.

113. אי־קבלת חוק התקציב

(א) לא נתקבל חוק התקציב לפני תחילתה של שנת הכספים, רשאית הממשלה להוציא כל חודש סכום השווה לחלק ה-12 מן התקציב השנתי הקודם.

(ב) לא אישרה הכנסת את הצעת חוק התקציב עד תחילתה של שנת הכספים, יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני גמר כהונתה, בהתאם לאמור בסעיף 62(א)(4).

114. חקיקה תקציבית

חוק יכול שיקבע סייגים ותנאים לקבלת הצעות חוק שיזמו חברי הכנסת והעשויות להשפיע על ההוצאה מתקציב המדינה או על הכנסות המדינה, וכן יכול שחוק יקבע סייגים ותנאים לקבלת הצעות שהגישו חברי הכנסת לתיקון הצעות חוק והעשויות להשפיע כאמור.

115. שטרי כסף ומטבעות

הדפסת שטרי כסף וטביעת מטבעות שישמשו הילך חוקי וכן הוצאתם יהיו על פי חוק.

סימן ד: הצבא

116. מטרה

צבא הגנה לישראל מופקד על ביטחונה של המדינה ועל הגנתה והגנתם של אזרחיה, של תושביה ושל הבאים בשעריה, מפני אויב.

117. מטרות נוספות

(א) צבא הגנה לישראל רשאי לנקוט פעולות שביצוען המידי נועד להצלת חיים או להתמודדות עם אסונות טבע; פעולות מעין אלו מחוץ לגבולות המדינה טעונות החלטת הממשלה וידווחו לכנסת בדרך שתקבע.

(ב) חוק יכול שיסמיך את צבא הגנה לישראל - באישור הממשלה - לפעול להשגת יעדים לאומיים־ממלכתיים חיוניים, ובלבד שלשֵם השגת יעדים אלה חיונית פעולתו של צבא הגנה לישראל; פעולות כאמור ייעשו בהסכמת מבצעיהן.

118. כפיפות למרות האזרחית

(א) הצבא נתון למרות הממשלה; השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון.

(ב) הכנסת תפקח על הצבא ועל פעולותיו.

119. ראש המטה הכללי

(א) מפקד הצבא הוא ראש המטה הכללי.

(ב) ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון.

(ג) ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הביטחון, בהסכמת ראש הממשלה.

120. חובת שירות וגיוס

(א) החובה לשרת בצבא והגיוס לצבא יהיו כפי שנקבע בחוק.

(ב) הסמכה ואמות המידה למתן פטור משירות צבאי או חלופה לשירות צבאי ייקבעו בחוק.

סימן ה: כוחות ביטחון ומודיעין

121. כוחות ביטחון ומודיעין

הממשלה, והיא בלבד, רשאית לכונן כוחות ביטחון ומודיעין, שיהיו נתונים למרותה, והיא תישא באחריות לפעולותיהם; דרכי הפיקוח של הכנסת על כוחות אלה ייקבעו בחוק.

פרק החקיקה

122. חוקים

חוקים נחקקים על ידי הכנסת מכוח סמכותה כרשות המחוקקת.

123. עליונות החוקה

הוראת חוק תתיישב עם הוראות החוקה.

124. קביעת פרטי ביצוע בחוק

חוק יכול לקבוע פרטים הדרושים לביצוע הוראה בחוקה.

125. הצעת חוק

(א) הצעת חוק תוגש לכנסת על ידי הממשלה או על ידי ועדה של הכנסת.

(ב) הצעת חוק של הממשלה או של ועדה של הכנסת תפורסם ברשומות ותונח על שולחן הכנסת.

(ג) הצעת חוק טרומית של חבר הכנסת תובא לדיון מִקדמי במליאת הכנסת; החליטה הכנסת לאשר את הצעת החוק הטרומית, תועבר ההצעה לוועדה של הכנסת; אישרה הוועדה את הצעת החוק הטרומית, תפורסם ברשומות הצעת חוק בנוסח שקבעה הוועדה ותונח על שולחן הכנסת.

(ד) הכנסת לא תתחיל לדון בהצעת חוק לפני עבור שבעה ימים מפרסומה ברשומות, זולת אם אישר יושב ראש הכנסת, מטעמים מיוחדים שעליהם הודיע לכנסת, מועד מוקדם יותר.

(ה) הוראות בדבר סדרי הגשת הצעות חוק והצעות חוק טרומיות וסדרי הדיון בהן, ככל שלא נקבעו בפרק זה, ייקבעו בחוק או בתקנון הכנסת.

126. שלבי החקיקה

(א) חוק יתקבל בשלוש קריאות במליאת הכנסת.

(ב) חוק יתקבל במליאת הכנסת ברוב קולות של חברי הכנסת שהצביעו, והנמנעים לא יבואו במניין הקולות.

127. נוסח חדש ונוסח משולב

העקרונות לקביעת נוסח חדש בעברית של דברי חקיקה שהיו קיימים ערב הקמת המדינה ואשר עודם בני תוקף ולקביעת נוסח משולב של חוקים והדרכים לעריכתם, ייקבעו בחוק; בחוקה זו, 'דבר חקיקה' - חוק או תקנה.

128. תקנות

תקנות הן חקיקת משנֶה על פי חוק, והן בנות פועל תחיקתי.

129. עליונות החוקה והחוק

תקנה תתיישב עם הוראות החוקה או עם הוראה בחוק. בחוקה זו, 'תקנה' - לרבות הוראה שבתַקָּנה.

130. התקנת תקנות

(א) חוק יכול שיסמיך את הממשלה ואת השרים, רשות מקומית או רשות שלטונית אחרת או רשות על פי דין, להתקין תקנות לביצוע החוק או להגשמת התכליות הקבועות בו.

(ב) מי שהוסמך להתקין תקנות רשאי לקבוע בהן כי דינו של המֵפֵר הוראה מהוראותיהן הוא קנס שלא יעלה על הסכום שנקבע לכך בחוק, ורשאי הוא, אם הוסמך לכך במפורש בחוק, לקבוע בהן עונש מאסר שלא יעלה על שישה חדשים.

131. פיקוח הכנסת על תקנות

(א) הכנסת תפקח על התקנת תקנות.

(ב) תקנה הקובעת עבֵרות ועונשים טעונה אישור ועדה מוועדות הכנסת.

132. פרסום ברשומות

(א) חוקים ותקנות יפורסמו ברשומות.

(ב) נוסחם של חוקים ותקנות כפי שפורסם ברשומות הוא הנוסח המחייב.

(ג) הוראות בדבר סדרי הפרסום ותיקון טעויות בניסוח שפורסם ייקבעו בחוק.

133. תחילה

(א) תחילתם של חוקים ותקנות היא בתחילת יום פרסומם ברשומות, זולת אם יש בהם הוראה אחרת לעניין זה, והכול בכפיפות לאמור בסעיף 26.

(ב) על אף האמור בסעיף־קטן (א) לא תהיה תחילתה של תקנה לפני פרסומה, אלא אם כן הסמיך החוק להתקינה כאמור או לצורך תיקון טעות דפוס.

(ג) אפשר להתקין תקנות מכוחו של חוק עוד לפני תחילתו, אם הדבר דרוש להפעלתו.

134. הארכת תוקפם של חוקים ושל תקנות

כל חוק או תקנה שתוקפם היה פוקע תוך שני החודשים האחרונים לתקופת כהונתה של הכנסת היוצאת או תוך ארבעה חודשים לאחר שהכנסת החליטה להתפזר או תוך שלושת החודשים הראשונים לתקופת כהונתה של הכנסת הנכנסת, יעמדו בתוקפם עד תום שלושת החודשים האמורים.

פרק התקשרות באמנות בין־לאומיות

135. הגדרות

'אמנה' - הסכם בין־לאומי שנכְרת בכתב בין מדינת ישראל לבין מדינת חוץ, ארגון בין־לאומי או ישות המוכרת על ידי המשפט הבין־לאומי, והמוסדר על ידי המשפט הבין־לאומי, יהיה כינויו של ההסכם אשר יהיה;

'אשרור' - לרבות הצטרפות לאמנה.

136. סמכות

הסמכות להתקשר באמנות נתונה בידי הממשלה.

137. אישור הכנסת

(א) הממשלה לא תאשרר אמנה הטעונה אשרור ולא תחתום על אמנה שאינה טעונה אשרור, אלא לאחר שהאמנה הונחה על שולחן הכנסת ואושרה על ידי הכנסת, למעט אם האמנה היא אחת מאלה:

(1) אמנה בעלת אופי טכני;

(2) אמנה לביצוע אמנה קודמת;

(3) אמנה שעיקרה הצהרתי.

(ב) פרטים בדבר דיון הכנסת באמנה האמורה בסעיף־קטן (א), לרבות מועד הדיון ואופן פרסום החלטת הכנסת, ייקבעו בחוק.

(ג) הכנסת רשאית לאשר את האמנות שהונחו על שולחנה גם עם הסתייגויות.

138. הוראת מעבר

אמנות שמדינת ישראל הצטרפה אליהן עובר לאישור החוקה, יונחו על שולחן הכנסת בהתאם לאמור בסעיף 137.

139. אמנות מיוחדות

אישר שר החוץ בכתב, לאחר התייעצות עם שר הביטחון ועם שר המשפטים, כי מטעמים מיוחדים של ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה לא ניתן להגיש אמנה לכנסת לאישור, תהיה הממשלה רשאית לאשרר את האמנה או לחתום עליה לאחר קבלת אישורה של ועדה או של תת־ועדה של הכנסת.

140. חתימה בידי נשיא המדינה

אישרה הכנסת אמנה עם מדינת חוץ או עם ארגון בין־לאומי, יחתום נשיא המדינה חתימת קיום על נוסח ההחלטה המאשרת.

141. תוקף במשפט הפנימי

(א) אמנה שאושרה על ידי הכנסת כאמור בסעיף 137 תהיה לחלק ממשפט המדינה, ומעמדהּ כמעמד חוק; לעניין זה אין נפקה מינה אם האמנה טעונה אשרור ואושררה, או אם האמנה אינה טעונה אשרור ונחתמה.

(ב) על אף האמור בסעיף־קטן (א), הממשלה רשאית לדחות את תחילת תוקפה של אמנה במשפט הפנימי לתקופה של עד שנה מיום אשרור האמנה או חתימה על האמנה אם אינה טעונה אשרור.

(ג) דברי חקיקה יפורשו ככל הניתן באופן המתיישב עם אמנות שבהן התקשרה מדינת ישראל.

פרק הרשות השופטת

142. סמכות שפיטה

סמכות השפיטה היא בידי הרשות השופטת, המורכבת מבתי המשפט ומבתי הדין לסוגיהם, המופקדים על עשיית משפט צדק.

143. בתי משפט

(א) אלה בתי המשפט שסמכות שפיטה נתונה בידיהם:

(1) בית המשפט העליון;

(2) בית משפט מחוזי;

(3) בית משפט שלום;

(4) בית משפט אחר שנקבע בחוק כבית משפט.

בחוקה זו, 'שופט' - שופט של בית משפט כאמור.

(ב) ניהול בתי המשפט יהיה בידי שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון.

144. בתי דין

סמכות שפיטה נתונה גם בידי אלה:

(1) בית דין דתי;

(2) בית דין אחר;

(3) רשות אחרת שנקבעה בחוק.

145. ייחוד שפיטה

לא יוקם בית משפט או בית דין, אלא בחוק; לא יוקם בית משפט או בית דין למקרה מיוחד.

146. אי־תלות

(א) בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין.

(ב) לא יועבר שופט דרך קבע ממקום כהונתו לבית משפט במקום אחר אלא בהסכמת נשיא בית המשפט העליון או על פי החלטת בית הדין המשמעתי לשופטים, ולא יתמנה שופט לכהונה בפועל בבית משפט של דרגה נמוכה יותר אלא בהסכמתו.

147. פומביות הדיון

מי שבידו סמכות שפיטה ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק, או אם הוא הורה אחרת לפי חוק.

148. מינוי שופטים

(א) שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי הבחירה של ועדה לבחירת שופטים; בחוקה זו, 'שופט בעל מינוי של קבע' - שופט שהתמנה על פי סעיף זה.

(ב) הוועדה תהיה של תשעה חברים, שהם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו, שר המשפטים ושר אחר שתקבע הממשלה, שני חברי הכנסת שתבחר הכנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של הלשכה; שר המשפטים יהיה יושב ראש הוועדה.

(ג) הוועדה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה.

149. כשירות

(א) כשירותם של שופטים תיקבע בחוק.

(ב) לא יתמנה לשופט מי שאינו אזרח ותושב ישראל.

150. הצהרת אמונים

מי שנתמנה שופט יצהיר הצהרת אמונים לפני נשיא המדינה; ואלה דברי ההצהרה:

'אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים'.

151. כהונת שופטים

(א) שופט יתחיל בכהונתו מעת שהצהיר הצהרת אמונים.

(ב) שופט יסיים כהונתו באחד מאלה:

(1) בצאתו לקצבה;

(2) בהתפטרותו;

(3) בהיבחרו או במינויו לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מלהיות מועמדים לכנסת;

(4) על פי החלטה של הוועדה לבחירת שופטים שהציע יושב ראש הוועדה, נשיא בית המשפט העליון או נציב תלונות הציבור על שופטים, ושנתקבלה ברוב של שבעה חברים לפחות;

(5) על פי החלטה של בית הדין המשמעתי;

(6) השופט הורשע בפסק דין סופי בעבֵרה שבית המשפט שהרשיע אותו קבע שיש עִמה קלון.

(ג) שופט שיצא לקצבה יכול שיתמנה בהסכמתו לתפקיד של שפיטה, על ידי מי שבידו סמכות המינוי, לאותו בית משפט או בית דין, לזמן, בדרך ובתנאים שייקבעו בחוק.

152. חסינות שופטים

(א) לא תיפתח חקירה פלילית נגד שופט אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, ולא יוגש כתב אישום נגד שופט אלא בידי היועץ המשפטי לממשלה.

(ב) הוגשה על שופט קובלנה או נפתחה נגדו חקירה פלילית, או הוגש נגדו כתב אישום, רשאי נשיא בית המשפט העליון להשעות את השופט לתקופה שיקבע.

153. ייחוד כהונה

שופט לא יעסוק בעיסוק נוסף ולא ימלא תפקיד ציבורי, אלא לפי חוק או בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים.

154. שיפוט משמעתי

(א) שופט נתון לשיפוטו של בית דין משמעתי אשר יוקם על פי חוק; חברי בית הדין ימונו על ידי נשיא בית המשפט העליון.

(ב) הוראות בדבר העילות לדין המשמעתי, דרכי הקבילה, הרכב המותב, הסמכויות של בית הדין המשמעתי ואמצעי המשמעת שהוא רשאי להטיל, ייקבעו בחוק; סדרי הדין יהיו לפי חוק.

155. נציב תלונות הציבור על שופטים

ימונה נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר יברר תלונות על התנהגות שופטים במסגרת מילוי תפקידם, לרבות בדרך ניהול משפט על ידם.

156. בעלי סמכות שפיטה

הוראות פרק זה לגבי שופטים יחולו גם לגבי בעלי סמכות שפיטה אחרים, בשינויים המחויבים, וזאת כפי שייקבע בחוק.

157. בית המשפט העליון

(א) בית המשפט העליון ידון בערעורים על פסקי דין ועל החלטות אחרות של בתי המשפט המחוזיים.

(ב) בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ידון בעתירות נגד החלטות, מעשים או מחדלים של אנשים או גופים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין.

(ג) בבית המשפט העליון יהיו שופטים במספר שקבעה הכנסת בהחלטה על פי המלצת הוועדה לבחירת שופטים, מספר אשר לא יפחת מ-9 ולא יעלה על 15.

(ד) סמכויות אחרות של בית המשפט העליון והרכבו ייקבעו בחוק.

158. בתי משפט אחרים

בתי משפט מחוזיים, בתי משפט שלום, בתי דין, בתי משפט אחרים ורשויות אחרות שבידיהם סמכות שפיטה - הקמתם, סמכויותיהם, הרכבם, מקום מושבם ואזורי שיפוטם יהיו בחוק או על פיו.

159. ערעור

פסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות, להוציא פסק דין של בית המשפט העליון.

160. דיון נוסף

עניין שפָּסק בית המשפט העליון בשלושה או בחמישה, ניתן לקיים בו דיון נוסף בבית המשפט העליון במספר שופטים גבוה מזה, בעילות שנקבעו בחוק ובדרך שנקבעה לפי חוק.

161. משפט חוזר

בעניין פלילי שנפסק בו סופית ניתן לקיים משפט חוזר בעילות שנקבעו בחוק ובדרך שנקבעה לפי חוק.

162. הלכה פסוקה

(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.

(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.

163. שפיטות חוקתית

(א) בית המשפט העליון, והוא לבדו, בהרכב שלא יפחת משני שלישים מחבר שופטיו שהם בעלי מינוי של קבע, רשאי לפסוק כי חוק אינו תקף בשל אי־חוקתיות.

(ב) התעורר בפני בעל סמכות שפיטה ספק בדבר תוקפו של חוק בשל אי־חוקתיותו, ומצא כי לא ניתן להכריע בעניין שבפניו בלי להכריע בשאלת התוקף כאמור, ואין בידיו להסיר את הספק ולקיים את תוקפו של החוק, יביא את השאלה בפני בית המשפט העליון; שאלת תוקפו של חוק יכול שתועלה לדיון בפני בית המשפט העליון, לפי ההסדרים שנקבעו בסעיף זה, על ידי צד להתדיינות בדרך של ערעור ישיר על החלטה, כאמור ברֵישָה.

(ג) שאלה שהופנתה לפי סעיף־קטן (ב) תובא בפני בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים. פָּסק בית המשפט העליון כי יש יסוד למסקנה כאמור בסעיף־קטן (ב), תובא השאלה בפני הרכב שלא יפחת משני שלישים מחֶבר שופטיו שהם בעלי מינוי של קבע.

(ד) התעורר ספק, כאמור בסעיף־קטן (ב), בדיון בבית המשפט העליון המתקיים בפני דן יחיד, יביא השופט את השאלה בפני הרכב של שלושה שופטים, לפי האמור בסעיף־קטן (ג). התעורר ספק, כאמור בסעיף־קטן (ב) בדיון בבית המשפט העליון המתקיים בפני הרכב של שלושה שופטים או יותר, יפעל ההרכב הדן בעניין כסמכותם של שלושת השופטים כאמור בסעיף־קטן (ג).

(ה) פָּסק בית המשפט העליון כי אין מקום לדון בשאלה שהופנתה על ידי בעל סמכות השפיטה או על ידי צד להתדיינות, או שהכריע בשאלה ופסק שהחוק תקף, ימשיך בעל סמכות השפיטה לדון בעניין שבפניו בהתאם להחלטת בית המשפט העליון.

(ו) פָּסק בית המשפט העליון כאמור בסעיף־קטן (א), רשאי הוא לתת כל הוראה או סעד הנראים לו דרושים בנסיבות העניין, לרבות פסיקה בדבר מועד התחילה של הוראת הבטלות.

164. אי־שפיטות חוקתית

(א) סעיף 163 לא יחול ביחס לדבר חקיקה שעניינו אחד הנושאים המנויים בסעיף־קטן (ג).

(ב) בבוא בית המשפט לפרש דבר חקיקה בעניין מן המנויים בסעיף־קטן (ג), אין חובה עליו להעניק עדיפות פרשנית להוראותיה של החוקה.

(ג) ואלה הנושאים:

(1) הצטרפות לדת, לרבות גיור, השתייכות לדת או פרישה ממנה;

(2) סמכותם של בתי הדין הדתיים ביום כינון חוקה זו, עריכת נישואין וגירושין בהתאם לדין דתי, יצירת זוגיות והתרתה בהתאם לחוק ותחולת הדין הדתי בענייני המעמד האישי אשר נכון ליום כינון חוקה זו נדונים על פי הדין האישי של הצדדים;

(3) צביונם היהודי של השבת ושל מועדי ישראל ברשות הרבים;

(4) שמירת הכשרות במוסדות ממלכתיים;

(5) מתן אזרחות ישראלית לקרוביו של מי שזכאי לעלות לישראל.

(ד) האמור בסעיף זה אינו גורע מחובתה של המדינה להכיר בנישואין ובגירושין של בני זוג לפי דינם הדתי, וכן אין נגרעת חובתה לכונן מרשם זוגיות אשר לפיו תוכר ברית הזוגיות על פי חוק שיסדיר גם את התרתה.

פרק מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור

165. מבקר המדינה

ביקורת המדינה נתונה בידי מבקר המדינה.

166. מהות

מבקר המדינה -

(א) יקיים ביקורת על הפעולות של המדינה, של משרדי הממשלה, של כל מפעל, מוסד או תאגיד של המדינה, של הרשויות המקומיות ושל גופים או מוסדות אחרים שהועמדו על פי חוק לביקורתו של מבקר המדינה;

(ב) יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות, החיסכון והפעולות לרווחת הציבור של הגופים המבוקרים וכל עניין אחר שיראה בו צורך;

(ג) יברר תלונות מאת הציבור על גופים ועל אנשים כפי שייקבע בחוק או לפיו; בתפקידו זה יכהן מבקר המדינה בתואר 'נציב תלונות הציבור';

(ד) ימלא תפקידים נוספים כפי שייקבע בחוק.

167. אי־תלות ואחריות בפני הכנסת

(א) במילוי תפקידיו יהיה מבקר המדינה אחראי בפני הכנסת בלבד, ולא יהיה כפוף לממשלה.

(ב) תקציב משרד מבקר המדינה ייקבע לפי הצעת מבקר המדינה בידי ועדת הכספים של הכנסת ויפורסם ביחד עם תקציב המדינה.

168. בחירה ותקופת כהונה

(א) מבקר המדינה יתמנה על ידי נשיא המדינה, על פי החלטת הכנסת.

(ב) מבקר המדינה ייבחר בידי הכנסת בהצבעה חשאית.

(ג) מבקר המדינה יכהן תקופת כהונה אחת של שבע שנים.

169. כשירות

כל אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל כשיר להיות מועמד לכהונת מבקר המדינה; ניתן לקבוע בחוק תנאי כשירות נוספים.

170. ייחוד כהונה

מבקר המדינה לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף ולא ימלא תפקיד ציבורי, אלא לפי חוק.

171. הצהרת אמונים

מבקר המדינה הנבחר יכנס לתפקידו לאחר שהצהיר לפני הנשיא הצהרת אמונים זו:

'אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולחוקיה ולמלא באמונה את תפקידי כמבקר המדינה'.

172. חובה למסור ידיעות וחומר

גוף העומד לביקורתו של מבקר המדינה ימציא למבקר ללא דיחוי, לפי דרישתו, ידיעות, מסמכים, הסברים וכל חומר אחר שלדעת המבקר דרושים לו לצורכי הביקורת ובירור התלונות.

173. תוצאות הביקורת וקשר עם הכנסת

(א) מבקר המדינה יגיש לנשיא המדינה ולכנסת דינים וחשבונות וחוות דעת בתחום תפקידיו ויפרסם אותם ברבים.

(ב) דרכי הטיפול בתוצאות הביקורת ייקבעו בחוק.

174. תום כהונה

העברה מתפקידו של מבקר המדינה תהיה בהחלטת הכנסת, ברוב של שני שלישים מחבריה.

פרק הרשויות המקומיות

175. מהות וסמכויות

(א) הרשויות המקומיות ינהלו את ענייני הציבור המקומי לטובת תושביהן תוך כדי התחשבות בטובת הציבור הכללי ובכפוף למדיניות הממשלה בתחומים שייקבעו בחוק.

(ב) סמכויותיהן של הרשויות המקומיות לעצב מדיניות וליישמה, לספק שירותים ולנהל את ענייניהן הפנימיים ייקבעו בחוק.

(ג) הרשויות המקומיות יעודדו את שיתופם ואת מעורבותם של תושביהן בפעילותן.

176. בחירות ומוסדות נבחרים

(א) בכל רשות מקומית תכהן מועצה ייצוגית, בעלת סמכות להתקין תקנות ובעלת סמכויות נוספות שייקבעו בחוק, אשר תיבחר על ידי תושבי הרשות בבחירות כלליות, ישירות, שוות וחשאיות.

(ב) דרכי בחירתו, כשירותו וסמכויותיו של ראש הרשות המקומית ייקבעו בחוק.

(ג) משך כהונת ראש הרשות וחברי המועצה יהיה חמש שנים.

(ד) העילות לתום כהונת ראש הרשות או חברי המועצה ייקבעו בחוק.

177. מימון ומיסוי

בענייני מימון ומיסוי תהא לרשות מקומית סמכות:

(1) להתקין תקנות שתחולתן על הרשות;

(2) להטיל תשלומי חובה ולגבות אגרות;

והכול כפי שייקבע בחוק.

178. פיקוח ובקרה

(א) פיקוח ובקרה על הרשות המקומית ועל פעולותיה יקוימו על ידי הרשות המקומית ועל ידי רשויות המדינה על פי חוק.

(ב) חוק יכול שיקבע לממשלה את הסמכות -

(1) להשעות או להעביר נבחרי ציבור ברשות המקומית מתפקידיהם על פי עילות ובדרך שייקבעו בחוק;

(2) להשעות את תוקפה של תקנה שהתקינה הרשות המקומית או לבטלה, אם מצאה הממשלה שהיא פוגעת במידה העולה על הנדרש בטובת הציבור, ברשות מקומית אחרת או במדיניותה הכללית של הממשלה.

שער רביעי

הסדרים בדבר מעמדה של החוקה

 

פרק תיקון החוקה

179. תיקונים לחוקה

תיקונים לחוקה נחקקים על ידי הכנסת מכוח סמכותה לכונן חוקה.

180. יזמה לתיקון החוקה

הצעה לתיקון החוקה תוגש לכנסת על ידי הממשלה, על ידי ועדת החוקה של הכנסת או על ידי לפחות שליש מחברי הכנסת שהגישו את הצעתם בצוותא; ההצעה תפורסם ברשומות ותונח על שולחן הכנסת.

181. שלבי תיקון החוקה

(א) תיקון לחוקה יתקבל בארבע קריאות במליאת הכנסת.

(ב) תיקון לחוקה יתקבל בקריאה הראשונה, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית במליאת הכנסת, ברוב של שני שלישים מחברי הכנסת.

(ג) בעת הדיון בין הקריאות רשאית ועדת החוקה של הכנסת להחליט על תיקונים בהצעה ככל שייראה לה, ובלבד שאלה לא יחרגו מגדר הנושא של ההצעה, או שיהיו דרושים כדי להתאים סעיפים אחרים של החוקה לתיקון המוצע.

(ד) תיקון לחוקה יתקבל בקריאה הרביעית במליאת הכנסת, בנוסח שאושר בקריאה השלישית, ברוב של שני שלישים מחברי הכנסת; הקריאה הרביעית תהיה בישיבת הכנסת שנועדה לעניין זה בלבד, ואשר תיערך לא לפני חלוף שישה חודשים לפחות מתום הקריאה השלישית.

182. סדרי הגשה ודיון

הוראות בדבר סדרי הגשה של הצעות לתיקון החוקה ובדבר סדרי הדיון בהן במליאת הכנסת ובוועדת החוקה, ככל שלא נקבעו בפרק זה, ייקבעו בחוק.

183. פרסום

(א) תיקון לחוקה יפורסם ברשומות.

(ב) נוסחו של תיקון לחוקה כפי שפורסם ברשומות הוא הנוסח המחייב.

(ג) הוראות בדבר סדרי הפרסום ותיקוני טעויות ייקבעו בחוק.

184. תחילה

תחילתו של תיקון לחוקה היא ביום פרסומו ברשומות, אלא אם כן נקבע בתיקון מועד מאוחר יותר.

פרק מצב חירום

185. הגדרת תנאי חירום

לעניין פרק זה, 'תנאי חירום' - מצב של מלחמה או איום חמור ומידי על קיום המדינה, על ביטחונה, על הַסדר החוקתי או על חיי התושבים עקב אסון טבע או מִפגע בריאותי.

186. ועדת שעת חירום

הכנסת תכונן מבין חבריה ועדת שעת חירום שתמנה 20 חברי הכנסת; יושב ראש הוועדה יהא יושב ראש הכנסת, והייצוג בוועדת שעת חירום יהא, ככל שניתן, לפי יחסי הכוחות של הסיעות בכנסת, ובלבד שלכל סיעה בת שישה חברים או יותר יהיה נציג בוועדה; מספר סיעות רשאיות להודיע ליושב ראש הכנסת כי הן מהוות סיעה אחת לצורך הייצוג בוועדה; דרכי הכינון של הוועדה ייקבעו בחוק.

187. הכרזת מצב חירום

(א) ראתה הכנסת שקיימים במדינה תנאי חירום, רשאית היא, ביזמתה או על פי הצעת הממשלה, להכריז על מצב חירום לתקופה שתיקבע בהכרזה, ובלבד שלא תעלה על חצי שנה; הכנסת רשאית לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור.

(ב) ראתה ועדת שעת חירום של הכנסת שקיימים במדינה תנאי חירום ושעקב דחיפות העניין הנובעת מתנאי החירום יש להכריז על מצב חירום עוד לפני שניתן לכנס את הכנסת, רשאית היא להכריז על מצב חירום; תוקפה של ההכרזה יפקע כעבור שבעה ימים מיום נתינתה, אם לא אושרה או בוטלה קודם לכן על ידי הכנסת בהחלטה של רוב חבריה; לא התכנסה הכנסת, רשאית הוועדה לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור בסעיף־קטן זה.

(ג) הכרזות של הכנסת או של ועדת שעת חירום של הכנסת על מצב חירום יפורסמו ברשומות. לא ניתן לפרסם הכרזה על מצב החירום ברשומות עקב תנאי החירום, תפורסם ההכרזה בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שתפורסם ברשומות מיד כשאפשר יהיה לעשות כן.

(ד) הכנסת רשאית בכל עת לבטל הכרזה על מצב חירום; הודעה על הביטול תפורסם ברשומות.

188. תקנות שעת חירום

(א) משעה שהוכרז על מצב חירום, רשאית ועדת שעת חירום של הכנסת להתקין תקנות שעת חירום החיוניות להגנת המדינה או הציבור או לקיום האספקה והשירותים החיוניים.

(ב) ראה ראש הממשלה, לאחר שנועץ עם יושב ראש הכנסת, כי לא ניתן לכנס את ועדת שעת חירום של הכנסת במועד הדרוש בנסיבות העניין בשל תנאי החירום, וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן; תקנות שעת חירום יונחו על שולחן ועדת שעת חירום של הכנסת, סמוך ככל האפשר לאחר התקנתן.

(ג) תקנות שעת חירום ייכנסו לתוקף עם פרסומן ברשומות; לא ניתן לפרסמן ברשומות, הן יפורסמו בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שיפורסמו ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן.

(ד) תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכול אם אין הוראה אחרת בחוקה או בחוק.

(ה) אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות את הוראות החוקה, להפקיע זמנית את תוקפן או לקבוע בהן תנאים, ואולם מותר להורות בתקנות שעת חירום על פגיעה בזכויות המנויות בשער זכויות יסוד של האדם או על דחיית מועדים לפי חוקה זו, ובלבד שהפגיעה בזכויות או דחיית המועדים תהיינה תוך כדי שמירה על ערכיה של המדינה, לתכלית חיונית ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש. על אף האמור לעיל, לא תותר בתקנות שעת חירום אפליה מטעמי גזע, דת, לאום, מין, עדה, ארץ מוצא, מוגבלות או מכל טעם אחר, לא יותַר עונש מוות, ולא יוּתְרו עינויים או עבדות.

(ו) אין בכוחן של תקנות שעת חירום לפגוע במעמדו החוקתי ובתפקידיו של בית המשפט העליון, לפגוע בהמשך פעולתם של מוסדות השלטון המרכזי או המקומי שהנסיבות לא גרעו מיכולתם לתפקד, למנוע פנייה לערכאות או לקבוע דין עונשי למפרע.

(ז) לא יותקנו תקנות שעת חירום אשר קובעות הוראות כאמור בסעיפים 188(ד) או (ה), ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא אם כן מצב החירום מחייב זאת, ואין אפשרות לפעול בדרך חקיקה במועד הדרוש.

(ח) תוקפן של תקנות שעת חירום יפקע כעבור שלושה חודשים מיום התקנתן, זולת אם הוארך תוקפן בחוק, או שבוטלו על ידי הכנסת בחוק או בהחלטה של רוב חברי הכנסת.

(ט) חדל מצב החירום מהתקיים, יוסיפו תקנות שעת חירום להתקיים לתקופת תוקפן, אך לא יותר מ-60 ימים מסיום מצב החירום, ובלבד שלא יפעלו אלא להשלמת ביצועו של צו אישי שניתן לפני תום מצב החירום.

פרק הוראות כלליות

189. פרשנות

מהותה ומטרתה של החוקה תנחה את פרשנותה.

190. כשירות

באשר לכשירותם של נשיא המדינה, של שרים, של מי שבידו סמכות שפיטה או של מבקר המדינה, אפשר לקבוע בחוק תנאים נוספים על אלה שפורשו בחוקה.

191. פסוּל לכהונה

(א) לא יהיה אדם כשיר לכהן כנשיא המדינה, כחבר הכנסת, כשר, כבעל סמכות שפיטה או כמבקר המדינה, אם הורשע בפסק דין סופי בעבֵרה שבית המשפט קבע בפסק דינו שיש עִמה קלון, וביום תחילת תפקידו טרם חלפו עשר שנים מיום גזר הדין או מגמר ריצוי העונש, לפי המאוחר.

(ב) לא הכריע בית המשפט בפסק דינו בשאלת הקלון, יקבע בית משפט אם יש בעבֵרה קלון.

192. שכר

נשיא המדינה, ראש הממשלה, השרים, סגני השרים, חברי הכנסת, מבקר המדינה ושופטים יקבלו שכר מאוצר המדינה, כפי שייקבע בחוק.

193. שמירת דינים - הוראת שעה

הוראות חיקוק שאלמלא שער זכויות יסוד של האדם, היו תקפות ערב תחילתה של חוקה זו, יעמדו בתוקפן עשר שנים מיום קבלת החוקה, אם לא בוטלו קודם לכן, ואולם פירושן של ההוראות האמורות ייעשה ברוח הוראות חוקה זו, אלא אם כן נקבע אחרת.

 

נוסח ההצעה
הצעת חוק ברית הזוגיות

1. הגדרות

בחוק זה -

"בית־המשפט" - בית־המשפט לענייני משפחה;

"בני זוג" - בני זוג לפי חוק זה;

"בקשה להתרת זוגיות" - בקשה שאחד מבני הזוג או שניהם מגישים לבית המשפט ומטרתה להתיר את ברית הזוגיות, לרבות פתיחת הליך בבית המשפט בשל סכסוך בין בני זוג לפי חוק זה, באמצעות מנגנון חלופי להתדיינות המשפטית של גישור, כמשמעותו בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-¹1984, או מנגנון אחר ליישוב סכסוכים ששר המשפטים יקבע בתקנות;

"ברית זוגיות" - הסכם שנערך לפי חוק זה לחיות יחד כבני זוג ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותפים, אך מבלי להינשא לפי הדין האישי בישראל;

"הצהרת העדר כוונה להינשא על פי הדין הדתי" - תצהיר שבו יצהירו בני הזוג כי החיים המשותפים וההתקשרות בברית זוגיות אינם משקפים כוונה להינשא בהתאם לדין דתי;

"יחידת הסיוע" - כמובנה בסעיף 5 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 ²;

"נשוי" - לרבות מי שבית דין דתי קבע כי נישא לפי הדין האישי ויש צורך בגירושין או בביטול הנישואין על פי הדין הדתי כתנאי לנישואיי בני הזוג מחדש על פי הדין האישי;

"קרובי משפחה" - בנים והוריהם, אחים, סבים ונכדיהם או ניניהם, דודים ואחייניהם או בניהם; לעניין זה, דין מי שהיה נשוי או בן זוג של אחד

מאלה - כדין אותו קרוב משפחה, וכן דין מאומץ או מאמץ של אחד מאלה - כדין קרוב משפחה מלידה;

"רישום זוגיות" או "מרשם זוגיות" - רישום ממלכתי של בני זוג שבאו בברית הזוגיות;

"תושב" - אזרח ישראלי או מי שניתנו לו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק האזרחות, התשי"ב-³1952, או מי שניתנו לו אשרה או רישיון לישיבת קבע או אשרה או רישיון לישיבת ארעי לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-⁴1952, המתגורר בישראל.

2. התקשרות בין בני זוג

(א) בני זוג שהסכימו לבוא בברית הזוגיות רשאים להירשם במרשם הזוגיות אם התקיימו בהם התנאים הבאים:

(1) מלאו לכל אחד מהם שמונה עשרה שנים;

(2) אחד מהם לפחות הוא תושב ישראל;

(3) הם אינם קרובי משפחה;

(4) איש מהם אינו נשוי, אינו רשום כנשוי במרשם האוכלוסין ואינו רשום במרשם זוגיות כבן זוג לאחר, בישראל או במדינת חוץ.

(ב) היה ואחד מבני הזוג פסול דין או שמונה לו אפוטרופוס, לא יירשם במרשם הזוגיות, אלא אם אישר בית המשפט שהוא יכול לבוא בברית הזוגיות.

3. התקשרות לבוא בברית הזוגיות

אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא אם צוין בעניינן במפורש כי רשאים בני הזוג להתנות עליהן.

4. בית המשפט המוסמך

לבית המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון בעניינים שבחוק זה.

5. מינוי רשם זוגיות

(א) שר המשפטים ימנה אדם הכשיר להתמנות לשופט בבית משפט לענייני משפחה להיות רשם זוגיות. רשם זה ינהל את מרשם הזוגיות (להלן - רשם הזוגיות) ורשאי הוא למנות רשמי זוגיות נוספים לפי הצורך; מינה שר המשפטים יותר מרשם זוגיות אחד, ימנה אחד מהם לממונה ארצי על מרשם הזוגיות.

(ב) לצורך מילוי תפקידו יהיו לרשם הזוגיות סמכויות חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-⁵1968.

6. מרשם בני זוג

(א) בני זוג אשר מבקשים להירשם במרשם הזוגיות יגישו לרשם הזוגיות בקשה בטופס ובצירוף מסמכים שייקבעו בתקנות; לבקשה תצורף גם הצהרת העדר כוונה להינשא על פי הדין הדתי. כמו כן רשאים הם להגיש לרשם הזוגיות בקשה לאמת הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-⁶1973 (להלן - הסכם ממון).

(ב) ראה רשם הזוגיות כי הבקשה הוגשה בהתאם להוראות חוק זה, יפרסם ברבים הודעה על הבקשה, בדרך שתיקבע בתקנות.

(ג) כל אדם רשאי להגיש לרשם הזוגיות, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, התנגדות לבקשה לרישום, בשל כך שלא התקיימו התנאים האמורים בסעיף 2; הוגשה לרשם הזוגיות התנגדות, ימציא העתק ממנה לבני הזוג, והם רשאים למסור לו את תשובתם להתנגדות.

(ד) לא הוגשה התנגדות או שרשם הזוגיות נוכח כי אין בהתנגדות שהוגשה ממש, יזמין את בני הזוג להתייצב לפניו לבוא בברית הזוגיות.

(ה) התייצבו בני הזוג לפני רשם הזוגיות, יסביר להם את משמעויות ברית הזוגיות ותוצאותיה וכן את משמעויותיו ותוצאותיו של הסכם ממון; בני הזוג יצהירו לפני רשם הזוגיות כי התקיימו בהם התנאים האמורים בסעיף 2, כי אין בכוונתם להינשא על פי הדין הדתי וכי הם מסכימים לבוא בברית הזוגיות.

(ו) נוכח רשם הזוגיות כי התקיימו בהם התנאים האמורים בסעיף 2 ושכל אחד מהם מוכן לבוא בברית הזוגיות בהסכמה חופשית ובהבינו את משמעויותיה ותוצאותיה, יחתמו לפניו בני הזוג על הסכם ברית הזוגיות ועל הצהרת העדר כוונה להינשא על פי הדין הדתי, ורשם הזוגיות יקיים את ההסכם בחתימתו ויאמת הסכם ממון, אם בני הזוג ביקשו זאת.

(ז) בני זוג שנישאו במדינת חוץ או שנרשמו במרשם זוגיות של מדינת חוץ ושהתקיימו בהם התנאים האמורים בסעיף 2, רשאים להגיש לרשם הזוגיות בקשה לפי סעיף־קטן (א), אולם רשאי בית־המשפט לאשר את רישום בני הזוג גם אם לא התקיימו התנאים שבסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2); נוכח רשם הזוגיות באמִתותם של המסמכים, יזמין את בני הזוג להתייצב לפניו ויחולו סעיפים קטנים (ה) ו-(ו).

(ח) רשם הזוגיות ירשום במרשם הזוגיות את פרטי בני הזוג שייקבעו בתקנות, ואם בני זוג באו בברית הזוגיות לפי סעיף־קטן (ז) ירשום גם את מועד נישואיהם או את מועד רישומם במרשם זוגיות במדינת החוץ, לפי העניין; העתק מן הרישום יישלח לבני הזוג ולפקיד הרישום לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-⁷1965 (להלן - פקיד הרישום).

(ט) החליט רשם הזוגיות לדחות את הבקשה משום שסבר שאין בה עמידה בהוראות החוק או בשל התנגדות לפי סעיף־קטן (ג), רשאים בני הזוג להגיש ערר על החלטתו לבית־המשפט.

7. הדין החל על בני זוג

(א) כל זכות או חובה מכוח הדין החלות על בני זוג נשואים יחולו על בני זוג שנרשמו במרשם הזוגיות, למעט זכות או חובה מכוח הדין הדתי.

(ב) בני זוג שרשומים במרשם הזוגיות חבים זה לזה במזונות לפי סעיפים 2א, 6 עד 18 ו-20 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-⁸1959.

8. מחיקה מן המרשם

(א) רשם הזוגיות ימחק בני זוג ממרשם הזוגיות באחד מן המקרים הבאים:

(1) אחד מבני הזוג נפטר;

(2) בית משפט נתן פסק דין המתיר את ברית הזוגיות לפי סעיף 9;

(3) התקבלה הודעה מרשם הנישואין לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום) שבני הזוג נישאו זה לזו לפי הדין האישי בישראל;

(4) בית משפט מוסמך או רשות מוסמכת אחרת במדינת חוץ נתנו פסק דין או החלטה לגירושין או פסק דין או החלטה המורים על מחיקת בני הזוג ממרשם זוגיות, כל זאת כפוף לאמור בחוק אכיפת פסקי־חוץ, התשי"ח-⁹1958 .

נמחקו בני הזוג ממרשם הזוגיות, יהיו בני הזוג פנויים להינשא או לבוא בברית זוגיות החל במועד המחיקה.

(ב) כל זכות או חובה מכוח הדין החלים על מי שהתגרשו או שנישואיהם פקעו תחול על בני זוג שנמחק רישומם במרשם הזוגיות, למעט זכות או חובה מכוח הדין הדתי.

9. התרת ההתקשרות

(א) בית המשפט רשאי להתיר את ברית הזוגיות במקרים הבאים -

(1) הוכח בעליל כי ברית הזוגיות והרישום נעשו למראית עין בלבד;

(2) לאחר הרישום התברר כי לא התקיימו התנאים שבסעיף 2;

(3) חלפה חצי שנה מיום שהוגשה בקשה להתרת זוגיות ושני בני הזוג מסכימים להתרת ברית הזוגיות;

(4) חלפה שנה מיום שהגיש אחד מבני הזוג בקשה להתרת ברית הזוגיות ולא נראה סיכוי של ממש שבני הזוג ישובו לחיות יחד;

(5) על אף האמור בסעיף זה, רשאי בית המשפט לעכב או לזרז את התרת ברית הזוגיות אם מצא שהדבר נחוץ על מנת להגן על טובתם של בני הזוג או של ילדי בני הזוג או מטעמים מיוחדים אחרים שיירשמו;

(6) על אף האמור בסעיפים קטנים (4) ו-(5) יורה בית המשפט על התרת ברית הזוגיות בכל מקרה שבו חלפו שנתיים מיום שהגיש אחד מבני הזוג בקשה להתרת ברית הזוגיות ובן הזוג שהגיש את הבקשה עומד על רצונו להתיר את הזוגיות, כפוף להמצאת הבקשה לבן הזוג השני בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-¹⁰1984 .

(ב) רשאי בית המשפט להורות לבני זוג שהגישו שניהם או שהגיש אחד מהם בקשה להתרת זוגיות לפנות ליחידת הסיוע על מנת שתסייע להם בשיקום הקשר או בתכנון הליך ההתרה.

(ג) החלטה על התרת ברית הזוגיות תכלול את ההוראות הבאות:

(1) הסדר יחסי הממון בין הצדדים; הגיעו בני הזוג להסדר מוסכם, יחולו על ההסכם הוראות סעיפים 1 ו-2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג- 1973;

(2) מגורי הילדים והקשר שלהם עם שני ההורים, וכן כל השאלות האחרות הנדרשות לגבי האפוטרופסות על הילדים;

(3) מזונות בן הזוג, לרבות מדור, ככל שהדבר נדרש, לפי שיקול דעת בית המשפט, בהתחשב בשיקולי צדק, במצבם הכלכלי של בני הזוג, בצורכיהם ובצורכי ילדיהם; אולם רשאי כל אחד מבני הזוג לוותר בהסכם ממון על זכותו למדור ולמזונות בן זוג לאחר התרת ברית הזוגיות, ובלבד שוויתור זה לא יפגע בטובתם ובזכויותיהם של ילדיהם.

(4) רשאי בית המשפט להורות על התרת ברית הזוגיות ולהכריע בעניינים האמורים בסעיף זה במועד מאוחר יותר. במקרה כזה, בהחלטת ההתרה יורה בית המשפט על הסדרים זמניים בנושאים האמורים.

10. מעמד ידועים בציבור

(א) לא יוכרו כידועים בציבור בני זוג שלא נרשמו במרשם הזוגיות לאחר כניסתו של חוק זה לתוקפו, אלא אם היו ידועים בציבור עוד בטרם כניסתו של החוק לתוקפו.

(ב) על אף האמור בסעיף־קטן (א), בית המשפט או גוף שיפוטי אחר שלו סמכות על פי דין רשאי להעניק זכויות של ידועים בציבור לבני זוג שלא נרשמו במרשם הזוגיות, מכיוון שאחד מהם היה נשוי לאחר. בהפעלת שיקול הדעת על פי סעיף זה יש להביא בחשבון את הנסיבות שבעטיין לא התגרש האדם הנשוי.

(ג) על אף האמור בסעיף־קטן (א), בית המשפט או גוף שיפוטי אחר שלו סמכות על פי דין רשאי להעניק זכויות של ידועים בציבור לבני זוג שלא נרשמו במרשם הזוגיות, אם ראה שהדבר נחוץ על מנת לעשות צדק עם בני הזוג או עם אחד מהם.

11. שמירת דינים

אין באמור בחוק זה כדי לפגוע בסמכותו הייחודית של בית דין דתי לדון בענייני נישואין וגירושין של בני זוג שהם בני העדה הדתית של בית הדין; אולם לבית הדין הדתי לא תהיה סמכות שיפוט בעניינים הכרוכים בגירושין של מי שנישאו וגם נרשמו במרשם הזוגיות.

12. תקנות

שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה תקנות בעניינים הבאים:

(1) נוסח של בקשה להתרת זוגיות או בקשה ליישוב סכסוך לפי חוק זה, נוסח הצהרת העדר כוונה להינשא על פי הדין הדתי, מנגנון ליישוב סכסוכים בהסכמה, סדרי הדין לפני בית המשפט או רשם הזוגיות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת;

(2) קביעת אגרות בית המשפט או מרשם הזוגיות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

13. תיקון חוק מרשם האוכלוסין

בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 -

(א) בסעיף 2(א) בפסקה (7), במקום "רווק, נשוי, גרוש או אלמן" יבוא "פנוי או בן זוג";

(ב) בסעיף 15 אחרי פסקה (2) יבוא:

"(2א) רישום של בני זוג לפי חוק ברית הזוגיות."

14. תיקון חוק משפחות חד הוריות

בחוק משפחות חד הוריות, התשנ"ב-¹¹1992  בסעיף 1 בפסקה (1), אחרי "אינו נשוי" יבוא "רשום כבן זוג לפי חוק ברית הזוגיות."

15. תיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום)

בפקודת הנישואין והגירושין (רישום), אחרי סעיף 4 יבוא -

"משלוח הודעה למרשם הזוגיות

4א. בתחילת כל חודש תשלח הרשות הרושמת למרשם, שמתנהל לפי חוק ברית הזוגיות, הודעה על נישואין שנרשמו במהלך החודש שחלף."

16. תיקון חוק העונשין

בחוק העונשין, התשל"ז-¹²1977 אחרי סעיף 176 יבוא -

"מרשם הזוגיות

176א. הוראות סימן זה יחולו, בשינויים המחוייבים, על אדם שנרשם במרשם הזוגיות האמור בחוק ברית הזוגיות, בעודו נשוי לאחר או בעודו רשום במרשם הזוגיות, או על אדם אשר נישא בעודו רשום במרשם הזוגיות כבן זוג של אחר."

17. תחילה ושמירת זכויות

(א) תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו.

(ב) חוק זה אינו משנה זכויות של בני זוג שבאו בברית הזוגיות אשר נרכשו לפני תחילתו, אלא אם כן הם הסכימו אחרת בהסכם ממון.

 

 

נוסח ההצעה
הצעת חוק השבת (ומועדי ישראל)

1.  השבת - יום מנוחה

השבת היא יום המנוחה הממלכתי במדינת ישראל.

2.  הזכות לשבות בשבת

א. אין לפגוע בזכותו של עובד יהודי לשבות בשבת ובזכותו של עובד שאינו יהודי לשבות ביום המנוחה הדתי שלו או ביום השבת, אלא על פי האמור בחוק זה.

ב.  אין להפלות אדם שבחר שלא לעבוד בשבת או ביום המנוחה הדתי שלו בשום עניין, לרבות העניינים המנויים בסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.

ג.  ככל שתתקיים העסקה בשבת, היא תיעשה על בסיס תורנות שבת. במקומות עבודה שיש בהם העסקה גם במסגרת שעות נוספות, תינתן לשומרי השבת העדפה באפשרות לעבוד שעות נוספות במהלך השבוע.

3.   פעילות אסורה בשבת

א.   ביום השבת לא תתאפשר פעילות תעשייה ומסחר.

ב.   ביום השבת לא תתאפשר פעילות של מוסדות ממלכתיים.

ג. סעיפים־קטנים א' ו-ב' לא יחולו במקרים בהם ניתן היתר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית מכוח סעיף 12 בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. מקרים שיידונו על פי הסעיף האמור לאחר כניסתו של חוק זה לתוקף, יידונו בהתאם לעקרונות חוק זה.

ד.  על אף האמור בסעיפים קטנים א' ו-ב', תוכל ועדה שתפעל כמפורט בסעיף 6 לתת היתר מיוחד לפעילות מסחר שתתקיים בתורנות שבת ולהתנות את ההיתר באגרה.

4.  פעילות מותרת בשבת

א. אין לפגוע בזכות לקיים ביום השבת פעילות בילוי, תרבות ובידור, ובלבד שזו תיעשה בהקפדה על הגבלות מקום ורעש.

ב. לא תתאפשר פעילות כאמור בשכונות שרוב משמעותי של תושביהן מתנגד לה.

ג. גופים שיפעלו בשבת ישבתו ביום אחר בשבוע, לפי בחירתם.

5.  חופש התנועה בשבת

א.   אין לפגוע בחופש התנועה בשבת.

ב.   תחבורה ציבורית תופעל בשבת במתכונת מיוחדת ומופחתת, תוך שמירה מרבית על צביון השבת והגבלת הצורך לעבוד בה.

ג.  על אף האמור, אפשר שנתיבי תנועה מקומיים ייסגרו למשך השבת או לשעות מסוימות בשבת בשכונות שרוב משמעותי ביותר של תושביהן מעוניין בכך. לא יהיה בכך כדי לגרוע מחופש התנועה של תושבי שכונות אלו.

6.  ועדה לענייני שבת

א.  מוקמת בזה ועדה לענייני שבת.

ב.  הוועדה תפרש את פרטי ההסדרים המצוינים בסעיפים 3 (ד), 4 ו- 5 ותכריע בסכסוכים העולים מהם.

ג.  בוועדה יכהנו חמישה חברים, לפי בחירה פה אחד של ועדה ממַנָּה: נשיא המדינה, יושב ראש הכנסת ושופט עליון בדימוס (שייבחר על ידי הנשיא ויו"ר הכנסת). שניים מחברי הוועדה לענייני שבת יהיו בעלי עמדות המשקפות את העדפות ציבור שומרי השבת כהלכתה ושניים יהיו בעלי עמדות המשקפות את העדפות שאר הציבור. החבר החמישי ישמש יושב ראש הוועדה.

ד.  תקופת כהונתו של חבר הוועדה תהיה ארבע שנים מיום מינויו, ואולם מהממונים להרכב הראשון יכהנו שניים במשך שנתיים ושניים במשך ארבע שנים. שני החברים המוחלפים יהיו בעלי עמדות המשקפות העדפות שונות זו מזו.

ה. תקופת כהונתו של יושב ראש הוועדה תהיה חמש שנים. משתמה תקופת כהונה זו אפשר לבחור בו לתקופות כהונה נוספות. בחירה חוזרת של יושב ראש הועדה, או בחירת יושב ראש אחר, תיעשה פה אחד על־ידי ארבעת החברים הנותרים בוועדה. לא הגיעו ארבעת החברים להסכמה, הוועדה הממנה היא שתבחר את היושב ראש.

7. ביצוע החוק ואכיפתו

א.  הסמכות להתקין תקנות לביצועו של חוק זה בעניינים שאינם בסמכות הוועדה לענייני השבת ולאכיפתו של החוק מסורה לראש הממשלה.

ב.   ראש הממשלה ימנה ממונה על אכיפת חוק השבת.

ג.   הממונה יהיה אחראי לאכיפת החוק ויפרסם דוח שנתי על פעולתו. בדוח יפורטו בין היתר זהות מפֵרי החוק, היקף העבֵרות על החוק, העונשים שהוטלו על מפרי החוק ושיעור ריצויים בפועל. הדוח יהיה פתוח לעיון הציבור ויועבר לעיון מבקר המדינה.

ד.   העובר על הוראות חוק זה דינו קנס. כפל קנס יוטל בשל עבֵרה חוזרת. 

ה.  על פעילות תעשייה ומסחר שנעשתה בניגוד לאמור בסעיף 3 יוטל עיצום כספי בשיעור שומת הרווחים שהושגו בפעילות האסורה בשבת. חזרה ונשנתה הפעילות  האסורה, יוטל עיצום כספי בשיעור כפול.

ו.  (1) תובענה בשל הפרת הוראת סעיף 2 לחוק זה יכול שתוגש בידי אדם

שזכותו לשבות בשבת הופרה.

(2) בתובענה של אדם בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא על המעביד חובת ההוכחה שפעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2.

(3) לא יפגע מעביד בעובד מחמת תלונתו או תביעתו בעניין חוק זה או מחמת שסייע לעובד אחר בקשר לתלונה או לתביעה לפי חוק זה.

ז. עבר חֶבֶר בני אדם עברה לפי חוק זה, רואים גם בכל אורגן ונושא משרה אחראי לה, ואפשר להביאו לדין כאילו הוא שעבר את העברה, אם לא הוכיח שהעברה נעברה שלא בידיעתו או שנקט את כל האמצעים הנאותים למניעתה.

ח. חוק זה אינו בא למעט, אלא להוסיף על כל אמצעי ענישה אחר הקיים כיום.

8. מועדי ישראל

כל האמור בחוק זה יחול גם על מועדי ישראל, כהגדרתם בסעיף 18א בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948. הסדרים נוספים לצורך שמירתם של מועדי ישראל ייקבעו בחוק.  

9. הגדרות

בחוק זה:

שבת: הזמן משעת כניסת השבת, בעת שקיעת החמה ביום שישי, ועד צאתה, בצאת הכוכבים ביום השבת, והכול על פי לוח הזמנים שתפרסם הרבנות הראשית לישראל.

פעילות בילוי, תרבות ובידור: פעילות מסעדות, בתי בילוי, תיאטראות, בתי קולנוע, מוזאונים וכיוצא באלה.

מוסדות ממלכתיים: משרדי ממשלה, צה"ל וכוחות הביטחון, משרדי רשויות מקומיות, מוסדות חינוך, נציגויות ישראל בחו"ל וכיוצא באלה.

פעילות תעשייה ומסחר: פעילות של ייצור, סחר ומתן שירותים, ובכלל זה פעילותם של מפעלי תעשייה, בנקים, חנויות, רשתות הפצה, קניונים וכיוצא באלה (תהא דרך התארגנותם המשפטית אשר תהא, ויהא מקומם הגאוגרפי אשר יהא).

היתר מיוחד לפעילות מסחר: היתר שיינתן למספר מצומצם ומוגבל של תחנות דלק, בתי מרקחת וחנויות מכולת קטנות.

תורנות שבת: חלוקת העבודה בשבתות (או ביום המנוחה הדתי של לא־יהודים) בין העובדים או בין הגופים הפועלים בשבת. חלוקת העבודה צריכה להיות שוויונית.

10. סייג לתחולה

הוראות סעיפים 3 ו-5(ב) בחוק זה לא יחולו בשבתות ביישוב שרוב משמעותי של תושביו אינם יהודים, אך יחולו בשינויים המחויבים ביום המנוחה הדתי של רוב התושבים.

11. שמירת זכויות

חוק זה אינו בא למעט, אלא להוסיף על זכות הנתונה לעובד על פי כל חוק, הסכם קולקטיבי, חוזה עבודה או נוהג.